🌊 בני ישראל חוצים את הפרת: מסע רטוב במדבר 🏜️

על המסלול

בשבת נצא אל אחד המסלולים התובעניים של מדבר יהודה, מסלול רטוב שחוצה נחל זורם בלב צוקי הגיר. נארוז בגדים להחלפה ונעליים שלא חוששות ממים, כי רוב הדרך נלך עם הרגליים בתוך הזרם. האוויר כבר יבש וחם של שלהי האביב, והמגע עם המים יהיה ההקלה המרכזית של היום.

נצא מהחניון בתחילת נחל פרת ונרד אל הערוץ בעקבות הסימון, ישר אל שרידי אמת המים ההרודיאנית שליוותה את הוואדי עוד מימי הבית השני. האמה נבנתה כדי להוביל מים מהמעיינות אל מבצר קיפרוס שמעל מישור יריחו, וחלקים ממנה משולבים היום בתעלת בטון מתקופת המנדט הבריטי שיושבת בדיוק על התוואי הקדום. במורד הערוץ נראה את שריד גשר האמה הגדול מאבן, שקירותיו עדיין חוצים את הוואדי לרוחבו; דרך פרצה בקיר הקשת אפשר לעבור מצד לצד. הערוץ מתחיל להתייבש בעונה הזו, והאבן הבהירה מתבהרת בשמש של שעות הבוקר.

מהאקוודוטים נמשיך לאורך השביל אל נקודת התצפית הפונה צפונה אל המנזר. מתחתינו נפרש מבנה שלושת המפלסים על קיר הצוק, עם כנסיות, מגדל פעמונים ומערה עתיקה בקומה העליונה — לפי מסורת הנזירים, המערה שבה התגורר אליהו הנביא בנחל כרית. המבנה הנוכחי הוקם ברובו במאה ה-19, אך ראשיתו של המקום במאה השישית, כשהנזיר גאורגיוס מכוזיבא הרחיב מנזר שייסדו לפניו חמישה נזירים סורים. במבט אל המצוקים שמסביב נזהה כוכי התבודדות חצובים בסלע, ובפסגות צלבי ברזל שהציבו הנזירים ב-1967. שווה לדעת שההמשך מזרחה אל ארמונות החשמונאים סגור למעבר חופשי ומחייב תיאום מקדים עם חטיבה 417.

מהתצפית נמשיך בשביל המסומן ונרד אל קרקעית הערוץ ממזרח למנזר. הירידה משתפלת בין מדרונות הסיד הבהירים אל תוך הוואדי הצר, והאוויר מתחלף בבת אחת — מיובש המדרון אל צל לח יותר בקרבת המים. בתחתית מצטרפים אל שביל הקרקעית, ומי שמעוניין להיכנס אל המנזר עצמו צריך להקפיד על לבוש צנוע ולהשאיר את התיקים בחוץ; כדאי לברר מראש מול פקחי הרשות את שעות הפתיחה העדכניות, כי הן משתנות.

מהערוץ נפנה דרומה ונתחיל את העלייה האחרונה לכיוון מצפה יריחו, נקודת הסיום של המסלול. השביל יוצא מקרקעית הוואדי הלחה ומטפס במעלה המדרון המדברי, בין סלעי גיר מתבהרים בשמש ושיחי לוטם ופרעושית מאובקים. ככל שנעלה, השדה הפתוח של בקעת יריחו נחשף מאחורינו — צהוב, רחב, שטוח עד הרי מואב. החום מתחזק בשעות הצהריים, אז כדאי לשמור על קצב יציב ולשתות לפני שמרגישים צמא. בקצה העלייה נגיע אל שולי היישוב, שם מחכים הרכבים ונסגור את המעגל.

וכך נסכם יום של הליכה רטובה בלב המדבר, שבו המים והסלע נפגשים ומזכירים לנו עד כמה נדיר הצירוף הזה ביהודה.